שרוכים

מילים ולחן: נדבי נוקד 

אני שוכח להפסיק לחייך
ושוכח לפקוח עיניים
זוכר
לא את שמי
לא את שמך
ולא איך לקשור את שרוכי הנעליים

כמו כל הדברים
שאינם
את נמצאת
בעצמה המוחלטת
קושרת הכל בחוטים
את רגעי הטירוף
והשקט

בשלף שדות מצהיבים
קווי השמיים שלובים בך
כשגביעך השקוף לי נושק
הכפור מהכרם בורח

מאין לאין הינך
ועכשיו את כמעט והולכת
לרגע נזכרתי בשמך
האישה
בעיני המחייכת

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שירים מולחנים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s