מילים ולחן: נדבי נוקד
השארת מתנות שפזורות בין ימי הרבים
השארת מחשבות שנחות בין צללי העצים
וכל לילה הולכת לישון עם שברי נשיקה
שהותרת עבורי ביום שלפני הפרידה
אוהבת אותך בכל יום
וכועסת יותר
זוכרת את רגע התום בו האור התפורר
בין קירות ילדותי הנגמרת מיתר שוב נמתח
ולמרות הפרידה אני כאן,
אני חיה אותך
בת שבע ושמונה ותשע, הלילה יורד
בת עשר או כבר בת עשרים
זכרוני שוב רועד
איך חייכת אלי אז, לפני רדת אותה שכחה
איך בדיתי סיפור על נסיך, וארמון ונסיכה
ועד עצם היום שיבוא
עודני חושבת
איך יכולת לעזוב אותי כאן
ואני רק בת שבע
ותמיד אשאר הילדה שהיתה
כשאמא נמוגה
נמוגתי איתה
והפכתי בן לילה ויום לאישה של ממש
אחרי הגירוש מהגן
ובגידת הנחש
כן, השארת מתנות שפזורות בין ימי הרבים
והשארת מחשבות ובינן צלליות אנשים
וכל יום לומדת יותר על כאב וסליחה
שהותרת עבורי ביום שאחרי הפרידה
לזכר נורית
נדבי נוקד - שירים ותרגומים 