לא הייתי שם

מילים: נדבי נוקד

הוא שוכב מולי
עטוף בסדין לבן
הדם כבר הפסיק לזרום.
לא הייתי שם.
צרחה לובשת צורה בפנים
מתערבלת כמו לבה ומנסה לפרוץ החוצה
אבל כל מה שיוצא זו יבבה דלה
ואומללה
הכאב פועם בי כמו לב חדש
ובמקום בו היה הלב שלי יש בור בעומק 6 רגל
חול מכסה אותו
חול מכסה אותי. לכודה בין החיים לבין המציאות
וכל מה שיישאר
אחרי שייבשו הדמעות
זה הכעס

לזכר מיקי

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שירים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s