מאת נדבי נוקד
סָבָתִי חָזְרָה מִפָּרִיז
וּבְחֵיקָהּ צִפּוֹר צַעֲצוּעַ
שֶׁמְּנוֹפֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ
וַאֲנִי נוֹפַפְתִּי בְּדִמְיוֹנִי
לְמַרְגְּלוֹת הַפְּלָדָה הַמַּשְׁחִירָה
עַל גְּדַת הַנָּהָר
קָנִיתִי גַּם לִבְנִי
מַשַּׁק כְּנָפַיִם בְּקֻפְסָה
מָתַחְתִּי עֲבוּרוֹ אֶת מְנוֹעַ הַגּוּמִי
אֲבָל בִּמְקוֹם אֶל נוֹפֵי פָּרִיז
נִשֵּׂאתִי בָּאֲוִיר לִזְמַן אַחֵר
וְשׁוּב הָיִיתִי יֶלֶד
רֶגַע לִפְנֵי
שֶׁסָּבְתָא נוֹפְפָה בִּכְנָפֶיהָ