מאת נדבי נוקד
שְׁאֵרִית עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי
אֵינָהּ מֻקְדֶּשֶׁת לְשַׂקִּיּוֹת מִצְרָכִים
הִיא שַׁיֶּכֶת לְבִתִּי
שֶׁמְּטַפֶּסֶת עַל בִּרְכַּי
וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכָה לְמָתְנַי
וְלִכְתֵפַי
וְדוֹרֶשֶׁת
אַבָּא, קוּם
וַאֲנִי נְקֻדַּת כְּאֵב
בְּרֶצֶף אֵינְסוֹפִי
אֶחָד מֵאוֹתָם עֲנָקִים מַעֲלֵי אָבָק
שֶׁמִּתְרוֹמְמִים בְּחִיּוּךְ עָיֵף מִשֻּׁלְחַן הָעֲבוֹדָה
וְצוֹעֲדִים אֶל הַסָּלוֹן
עִם נַנָּסִים מְאֻשָּׁרִים עַל כִּתְפֵיהֶם