מאת נדבי נוקד
הִיא מְתַרְגֶּלֶת
מֶדִיטַצְיַת אֵשׁ וּנְיַר
פִילְטֶר וְטַבַּק
נְשִׁיקָה לְפַס דֶּבֶק
דַּק
לְאֹרֶךְ קַו הַמִּתְאָר
וְנִרְאֶה שֶׁבְּעֵינֶיהָ
הִשָּׂרְדוּתָהּ לְעִתִּים תְּלוּיָה
בְּהַעֲשָׁרַת תַּעֲרֹבֶת הַחַמְצָן
בַּזְּמַן
כְּאִלּוּ הִיא חַיֶּבֶת
לְקַרְקֵעַ אֶת עַצְמָהּ
בְּמַחְרֹזֶת פֻּלְחָנִית שֶׁל שְׁאִיפוֹת
וּנְשִׁיפוֹת
נִיקוֹטִין
וְזוּג עֵינַיִם פְּקוּחוֹת
וַאֲפוּפוֹת
נְחוּשָׁה לְהֵאָחֵז
לִדְחוֹת אֶת הַהִתְעַלּוּת
לְחַזֵּק עוֹד חוּט
וְעוֹד חוּט
בָּאֵשׁ שֶׁלָּהּ
שֶׁרוֹחֶשֶׁת
עֲדַיִן רוֹחֶשֶׁת
כְּעָלֶה לָהוּט
***
מוקדש לשירה
