מאת נדבי נוקד
הוּא הִבִּיט בִּדְאָגָה בִּנְקֻדָּה
בְּמַעֲלֶה כַּף יָדָהּ
חָפַן אֵלָיו אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ וְנָשַׁק לָהּ
פָּנָיו רַק בִּקְּשׁוּ שֶׁהַכְּאֵב יַחְלֹף
וְהִיא
עָלְתָה עַל גְּדוֹתֶיהָ מֵאֹשֶׁר פִּתְאוֹמִי
נְשִׁיקָה עַל כֶּתֶם גִּיל
מִבְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁל בְּנָהּ הַגָּדוֹל