מאת נדבי נוקד
הַיּוֹם
הַצֶּאֱצָא שֶׁלִּי
יוֹצֵא מִגְּבוּלוֹת מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֵין יוֹם בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא
שֶׁהֲרֵי כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יוֹם
צָרִיךְ לָסֹב עַל צִיר
אֲבָל הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם
הַיּוֹם
הַצֶּאֱצָא שֶׁלִּי
יוֹצֵא מִגְּבוּלוֹת מַעֲרֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ
אֵינֶנִּי מַכִּיר אוֹתוֹ
כְּפִי שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ מַכִּיר אוֹתִי
הוּא נוֹלַד לַצֶּאֱצָאִית שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי חָלַפְתִּי
אֲנִי סָב
סָב
סָב
סָב סָבוֹ
אֲבָל כָּל חַיַּי
סְבִיבוֹ
וְהוּא, בְּלִי דַּעַת, לוֹקֵחַ אוֹתִי אִתּוֹ
אוֹרֵז לַמַּסָּע אֶת צוּרַת הַיְּשִׁיבָה
עִם הָרֶגֶל שֶׁמֻּנַּחַת בְּדִיּוּק כָּךְ
עַל הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה
מַשֶּׁהוּ בָּעֵינַיִם
שַׂק הַדְּמָעוֹת הָרַגְשָׁנִי הַזֶּה
מַשֶּׁהוּ בַּהַטָּיָה שֶׁל הָרֹאשׁ
מַשֶּׁהוּ בָּעֲיֵפוּת הַזּוֹ
בְּתוֹךְ סַרְבַּל הָעֲבוֹדָה
אַחֲרֵי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּהֵעָדֵר בֹּקֶר
כְּדֵי לְהַתְחִיל עוֹד שְׁבוּעַ עֲבוֹדָה
בְּהֵעָדֵר זְרִיחָה