מאת נדבי נוקד
כְּאָסִיר שֶׁהֻתַּר
כְּיוֹלֶדֶת תְּפוּרָה
כְּנוֹסֵעַ שֶׁשָּׁב מֵאֵימַת סְעָרָה
מִתְיַצֵּב מוּל בָּמַת אוֹתִיּוֹת הַתַּחְרִיט
עִם רַב-אֹמֶר קָצָר
שֶׁעָלַי לְהַגִּיד
בָּרוּךְ וגו'
הַגּוֹמֵל טוֹבוֹת וכו'
שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב
אֲבָל אֲנִי
רַק קֻשְׁיָה
עַל הַטָּיַת הַקֻּבִּיָּה
עַל הַהַשְׁגָּחָה הַמֻּפְרֶטֶת
עַל תְּחוּשָׁה מְזֻפֶּתֶת
אֶפִּיקוֹרֶס שֶׁנִּקְלַע לִגְרָאוּנְד זִירוֹ זוּטָא
שֶׁחָמַק מֵרֶסֶס חֵמָה
וְנִתְלָה רַק עַל
בְּלִימָה
הֲרֵי זוֹ הָיְתָה
חֲנִינָה מְתֻזְמֶנֶת מִתָּא נִדּוֹנִים
שְׂרָרַת הַשְּׁרִירוּת
שֶׁסְּפוּגָה מֵידָע פָּנִים
הָכֵיצַד הָעוֹפֶרֶת
אוֹתִי
לֹא פִּלְּחָה
וּדְמוּתוֹ שֶׁל אַחֵר
אֶל עָפָר
הִיא
צָנְחָה
