מאת נדבי נוקד
לֹא חִפַּשְׂתִּי
אֶת חַבָּלוֹת הַנְּפִילָה
אֶת צַלְּקוֹת הַכְּרִיתָה
הִיא פָּשׁוּט הָיְתָה
בָּשָׂר
וָדָם
וַעֲיֵפוּת
וְחֹמֶר
כְּכָל הַנִּרְאֶה בַּת-תְּמוּתָה, לְרֶגַע
נִגְלְתָה
לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהֵן קַיָּמוֹת
אֲבָל
פָּגַשְׁתִּי אַחַת
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ, פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ
אָחְזָה שַׁבְרִיר חַיִּים, לְרֶגַע
חִיְּכָה
וְלָלֶכֶת פָּנְתָה
מַלְאָכִית, דּוּלָה
אֵין בִּלְּתָה