ערן הדס קורא מתוך "לצוד מכשפה" מאת נדבי נוקד – השקה בסיפור פשוט

ערן הדס בהשקת "לצוד מכשפה" מאת נדבי נוקד – סיפור פשוט

פתח דבריו של ערן וקריאת השיר "מערכת"

אתחיל בקריאת השיר הראשון מהספר ואז נדבר:

מַעֲרֶכֶת

מְנַסֶּה לְשַׁכְנֵעַ מְכוֹנָה, שֶׁאֲנִי
לֹא מְכוֹנָה, 
וְהִיא
עוֹרֶכֶת לִי בְּחִינָה אַחַר בְּחִינָה אַחַר בְּחִינָה. 
הִיא סְקַיְנֶט, זֵאוּס, דֵאוּס,
שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּכִּינָה.

כּוֹרֶכֶת אֶת חֲתִימָתִי, 
עַל קִיר אֱמֶת
תּוֹלָה אוֹתִי,
יוֹרָה בִּי פִּינְגִּים
עַד מוֹתִי
אֵי שָׁם בָּעֲנָנָה
בְּתוֹךְ זִוּוּד, פִּסַּת צִיּוּד 
בַּמַּעֲלָה הַנְּכוֹנָה.

וְאֵין יוֹצֵא וְאֵין אֲוִיר
וְאֵין אֲנִי 
וְהַמְּחִיר
נִקְבַּע לָרִאשׁוֹנָה
בְּלוּלְאַת סְפָּגֵטִי נוֹשָׁנָה.

בשיר הזה לא למדנו האם נדבי הוא טבעוני או לא, אנחנו יודעים שהוא כנראה גבר, אבל לא יודעים אם הוא מזרחי או אשכנזי. הוא לא מביע קול של זהות ספציפית של בן אדם, אלא את הזהות האנושית כולה.

זה אדם שניצב מול מחשב, ומי שיוזם כאן הוא המחשב, המכונה. "היא עורכת לי בחינה אחר בחינה אחר בחינה". אבל הדבר היפה, שחוזר על עצמו במהלך הספר, ומשקף לא מעט מאופיו של נדבי, זה שגם בתור מגיב יש יכולת לפעול. ובאמת השורה הראשונה בספר היא "מנסה לשכנע מכונה שאני…". גם אם המכונה היא היוזמת, הזהות האנושית היא זו שצריכה להגיב, והיכולת שלה להגיב פותחת לה מרחב שלם של אפשרויות.

זה מאוד מתאים לאופי של נדבי, מפני שהוא לא רק משורר, אלא גם מתרגם וגם מורה. בתרגום ובהוראה יש מקור – יש את החומר ללמד או את הטקסט המקורי, ואז יש פעולה של תיווך. בתרגום למשל, האמנות לא נובעת מהבעת הקול, אלא מהעברת הקול. השיר הזה, של התמודדות האדם מול המכונה, מתאר גם זהות אנושית ואת התפקיד שלה בעידן שלנו. עצם היכולת לא רק להביע קול אלא גם לבטא את החלק השני של השירה – התיווך.

אֶלֶף עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סִבּוֹת

בֶּעָתִיד 
יוּכְלוּ הַמְּכוֹנוֹת
לֹא רַק לִכְתֹּב שִׁירָה,
אֶלָּא גַּם לְתַרְגֵּם שִׁירָה,
לְהַגִּיעַ לְעַרְבֵי הַקְרָאַת שִׁירָה,
לְהִשְׁתַּתֵּף בְּפֶסְטִיבָלֵי שִׁירָה,
לְהִתְמַנּוֹת לְנוֹשְׂאֵי שְׂרָרַת שִׁירָה,
לִשְׁבֹּר חֲרָבוֹת בְּכִכְּרוֹת שִׁירָה,
לִמְחֹא כַּפּוֹת שִׁירָה, 
וּלְצַיֵּן בְּצֶדֶק – 
אֶלֶף עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע סִבּוֹת
לָמָּה הַשִּׁיר שֶׁל מְכוֹנָה אַחֶרֶת
פָּשׁוּט נוֹרָא.

תמונה שווה אלף מילים. תמונה דיגיטלית שווה אלף עשרים וארבע. גם כאן יש שיר טכנולוגי וגם כאן יש לנו מקור ודבר שאינו מקור – מקור ותרגום. בעצם, הטענה בשיר היא שיש תכונה אנושית ושאנחנו בונים את המחשבים בדמותם של בני האדם ולכן גם המחשבים יקבלו גם את הצדדים, שאנחנו לא מכירים במקור. יש כאן היפוך תפקידים שבו המחשבים מבצעים את הדברים האנושיים שאנחנו לא מצפים שהם יעשו, אבל אין מנוס מכך. בעתיד מחשבים יכתבו שירה עבור מחשבים אחרים שיקראו אותה.

השיר "שועל בשלג"

אם המכונה יוזמת – אנחנו יכולים להגיב, ואם אנחנו מייצרים את המכונה, המכונה הופכת להיות בעלת האופי, התרגום הופך למקור. דבר זה חוזר לאורך כל הספר ומאתגר אותנו, יוצר סוג של הזרה. דברים שאנחנו מצפים שיהיו דבר אחד הם פתאום דבר אחר ובדרך כלל הדבר הלא מקורי הופך להיות המקורי. בשיר המסיים של הספר אנחנו מצפים למצוא שועל – ואנחנו מוצאים שועל, אבל כפי שאמרתי, לא כפי שאנחנו מצפים.

שׁוּעָל בַּשֶּׁלֶג

וּפִתְאוֹם רָאִיתִי שׁוּעָל בַּשֶּׁלֶג.
זֶה הָיָה
בֶּאֱמֶת בְּהַפְתָּעָה
בִּתְמוּנַת מָסַךְ הַפְּתִיחָה שֶׁל הַמַּחְשֵׁב הַנַּיָּד.
סִסְמָה.
הוּא נֶעֱלַם מִיָּד

________________________________

השקת הספר "לצוד מכשפה" התקיימה באירוע זום של חנות הספרים סיפור פשוט בתל אביב ב-11.11.2020.

ערן הדס הוא משורר רשת, שמלמד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, בחוג למשחקי וידאו בשנקר ובבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

דוברים נוספים באירוע השקת הספר:

טל ניצן – משוררת וסופרת

פרופ' אדריאנה ג'ייקובס – מלמדת ספרות עברית באוניברסיטת אוקספורד ומתרגמת שירה עברית עכשווית

נדב הלפרין – משורר ומגיש התוכנית "אש זרה"

נעם פרתום – משוררת, פרפורמרית, עורכת ספרותית ומנחת סדנאות כתיבה

יובל בן-עמי – סופר ומוזיקאי

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s