נעם פרתום קוראת (ושרה) שירים מתוך "לצוד מכשפה" מאת נדבי נוקד – השקה בסיפור פשוט

אפתח בזה שזה אושר גדול להיות פה עם כולכם, בייחוד אחרי שבוע של אשפוז וניתוק מהחיים, וזה ממש מרונן לב – איזה כיף.

נדבי, הספר שלך מענג. אין לזה מילה אחרת בעיניי. ועם זאת – הוא עשה לי חיים די קשים היום, אני חייבת להודות. קראתי אותו אי-אז כששלחת לי אותו לפני תשעה-עשרה חודשים BC – "בּיפוֹר קורונה", ושאבתי אותו פנימה עוד אז. ואז השאלתי אותו לתלמיד ובינתיים הוא תועה לירושלים. היום, בטלטלות הדרך קראתי שוב את כל הספר. אני לא טיפוס מינימליסט בשום צורה, אבל זה מין ספר שעולה על גדותיו. אתה סוג של רב-מג של מילים, ומעבר לכך אמן של מסכות והתחזות א-לה פרננדו פסואה, ריקרדו ריש ואחיהם. יש בספר לפחות ארבעה משוררים מובחנים (אולי ספרתי חמישה). ארבעה צלולים בבירור: המשורר הטכנולוגי – משורר המכונות והמחשבים, משורר המטא – משורר המשוררים, שעסוק ולכוד כל כולו בשאלות גבוהות שקשורות למלאכת השירה עצמה, משורר התרגום – עיסוק לא פחות רב-ערך מבחינתו, משורר החלל והקוסמולוגיה, האסטרופיזיקה והכוכבים. הם שונים מאוד זה מזה ולא ברור עד הסוף איך כל הפרסונות האלה מצליחות, באיזה קרנבל קונדסי נורא עשיר, להתלכד ולדור תחת אותה כריכה בספר הזה. וזה קורה, וזה די מסחרר וזה די חירפן והיפנט אותי היום באותה נסיעת מונית המזעזעת בדרך הביתה. אמרתי לעצמי, איך בנאדם אמור לקמפרס את עצמו לבחירה של שלושה שירים. יש פה כל כך הרבה פרסונות.

השיר הראשון הוא יותר חושני, נוסטלגי – "צוף". נורא יפה, נורא רגשי, נורא סנטימנטלי. מדבר בפני עצמו.  

צוּף

טִפּוֹת הַקָּרָמֵל 
שֶׁנִּקְווֹת מֵעַל עוּגַת הַתַּפּוּחִים שֶׁל אִמָּא
הֵן בְּעֵינֵי קוֹנְדִּיטוֹר
אוּלַי טָעוּת עִרְבּוּל וַאֲפִיָּה.

עֲבוּרִי הֵן צוּף יַלְדוּת
מָן לַמַּסָּע בַּמִּדְבָּר
טַל בֹּקֶר
הוֹוֶה
עָבָר

יש משהו מסחרר ומרשים ומעורר השתאות בחוסר הפשרנות הזה, בלהיות יוצר שהוא אקלקטי ושחיים בו כל מיני קולות והוא לא מקפד אף אחד מהם, ונותם לכולם להתקיים בעת ובעונה אחת.

השיר הבא שאני רוצה לקרוא הוא בעיניי מופת של ארכיטקטורה מוזיקלית וקצבית. הוא ממש מרשים במצלוליות ובבנייה הרטורית והמוזיקלית שלו. יש בו משחקיות כמעט "שֶל סירברסטיינית". שיר נורא מרשים בהעמדה שלו. נקרא "שתי אהבותי". טל קודם דיברה על הארי פוטר. נדב הלפרין דיבר על האלכימיה – זו פרסונה נוספת, זה משורר נוסף – משורר האלכימיה, משורר הכשפים, המשורר שצד מכשפות.

זה שיר שמזגזג בין או מנסה ליישב בין שתי הפרסונות האלה – בין השירה לכשף, שהן כמובן די קרובות.

שְׁתֵּי אַהֲבוֹתַי

תָּמִיד קְצָת מִתְבַּלְבֵּל בֵּין מְכַשֵּׁפוֹת לִמְשׁוֹרְרוֹת.
הֲרֵי גַּם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה מְלַקְּטוֹת שִׁבְרֵי מִלִּים
וְרוֹכְנוֹת מֵעַל שִׁבְרֵי הָרֵי קְדֵרוֹת.
שִׁירַת הָעֲשָׂבִים טְבוּעָה בְּעֵין הַפְּעָלִים,
שַׁרְכֵי הַשֳּׁרָשִׁים בְּכַף יָדָן
מִתְמוֹלְלִים, וְהַקְּצָווֹת
בְּלוּיִים, וְהַדַּפִּים
קְרוּאִים בְּקוֹל,
וְתֹכֶן תַּרְמִילִים
נִכְתָּשׁ בְּרֹךְ הַמַּעֲרוֹךְ
בְּלַחַשׁ
אוֹ מִתּוֹךְ מַתְכּוֹן עַל קְלַף חִידָה
בִּקְצֵה מָבוֹךְ.
בְּשׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹתֵיהֶן – מַרְוָה, צִפֹּרֶן וּפִלְפֵּל.
בְּתוֹךְ הַצִּנְצָנוֹת קַמְצוּץ שֶׁל קַרְדָּמוֹן יָהֵל,
אֲבָל בְּשֵׁם הָאֵל, אֲנִי
תָּמִיד קְצָת מִתְבַּלְבֵּל
בֵּין מְכַשֵּׁפוֹת לִמְשׁוֹרְרוֹת. שְׁלוּבוֹת
הֵן בִּשְׁבִילִי
כִּי בְּאַלְכִימְיָה פִּלְאִית
הוֹפְכִים הַכֶּשֶׁף לְשִׁירָה, שִׁירָה לְמִסְתּוֹרֵי מִלִּים,
וְאֹפֶל שְׁתֵּי אַהֲבוֹתַי הוּא זוּג עֵינַיִם,
שֶׁבְּמוֹקֵד שִׁירַת כְּשָׁפִים זוֹהֵר
כִּפְלַיִם

איזה שיר זה! כלומר, איזה שיר וירטואוזי מהמם! זה ממש שיר של קונטרפונקט. זה שיר שהוא פרקטיקלי מוזיקה, מוזיקה בלשון גרידא אבל מלאכת מחשבת של אריינג'מנט, של קומפוזיציה. מאוד מעורר השתאות. אין הרבה כאלה בעברית. כלומר, יש אלתרמן, אבל פה זה באמת משהו קונטרפונקטי סופיסטיקייטד יותר, כמעט ג'אז. זה כמו להשוות בין אלתרמן לקולטריין. זה לא מאותו עולם.

השיר האחרון שאני אקרא הוא "ערפילית ראש הסוס". באמת נורא רציתי לייצג את התשוקה שלך לחלל. ההיקסמות, הפסינציה מגרמי שמיים ומאסטרונומיה – משחקת תפקיד, אבל אני חושבת שבעומק החדווה המחוללת העיקרית של השיר הזה, כמו של כל שירי הספר, הייתי מרחיקה לכת ואומרת, זו תשוקה לשונית יוקדת מאוד חזקה, שהיא בעיני המנוע המפעיל שלך.

מה שבאמת הדליק אותך, מעבר לחלל, זה פשוט השם – ערפילית ראש הסוס. איזה שם אקזוטי ומשונה. איך יכול משורר, שיש לו גם היקסמות מחלל, שלא לכתוב שיר על כזו תופעה חללית. אין אפשרות כזו. כמו שנדבי עצמו אומר – הציוריות המופלאה של המילה ערפילית – It’s too pretty not to write about it, זה יפה מכדי לא לכתוב על זה. יש לך את הקריצה הכמעט "רחל חלפית", פסינציות, לקחת טרמינולוגיות מעולם המדע, מעולם האסטרונומיה – ולהפוך אותם לפואטיקה צרופה.

עַרְפִלִּית רֹאשׁ הַסּוּס

עַרְפִלִּית רֹאשׁ הַסּוּס
מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה רֹאשׁ.
אוֹ סוּס.
הִיא מֵעוֹלָם לֹא הִרְהֲרָה 
בָּאָבָק הַסָּמִיךְ,
שֶׁמַּרְכִּיב אֶת חֲלָקֶיהָ הָאֲפֵלִים,
אוֹ בָּזֶה שֶׁמַּרְכִּיב אֶת חֲלָקַי הָאֲפֵלִים.
הִיא אֵינָהּ נִסְעֶרֶת
מֵאוֹר הַכּוֹכָבִים הַחֲדָשִׁים, 
שֶׁנּוֹצָרִים בְּתוֹכָהּ בְּדַקּוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ,
אוֹ מֵהַצִּיּוּרִיּוּת הַמֻּפְלָאָה שֶׁל הַמִּלָּה 
עַרְפִלִּית.

הִיא פָּשׁוּט מְרַחֶפֶת שָׁם
בַּאֲדִישׁוּת מֻחְלֶטֶת.

____________________________________

השקת הספר "לצוד מכשפה" התקיימה באירוע זום של חנות הספרים סיפור פשוט בתל אביב ב-11.11.2020.

נעם פרתום היא משוררת, פרפורמרית, עורכת ספרותית ומנחת סדנאות כתיבה.

דוברים נוספים באירוע השקת הספר:

ערן הדס – משורר רשת ומרצה

טל ניצן – משוררת וסופרת

פרופ' אדריאנה ג'ייקובס – מלמדת ספרות עברית באוניברסיטת אוקספורד ומתרגמת שירה עברית עכשווית

נדב הלפרין – משורר ומגיש התוכנית "אש זרה"

יובל בן-עמי – סופר ומוזיקאי

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s