תגית: הורות

מאת נדבי נוקד לִקְרַאת הַצְּעָדִים הָאַחֲרוֹנִים הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאָרִים וַאֲחַבֵּק מִתְרַפֵּק עַל כְּתֵפִי וַאֲנִי עַל יַלְדוּתוֹ שֶׁמִּתְעַרְבֶּלֶת עִם              כָּל     צַעַד   כְּשֹׁבֶל קֶצֶף מֵאֲחוֹרֵי סִירָה

מאת נדבי נוקד אִישׁ קָטָן לוֹקֵחַ אִישׁ יוֹתֵר קָטָן לַגַּן מִסָּבִיב אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים מָה יִרְצוּ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים

מאת נדבי נוקד הוּא אָרַז אֶת הַדֻּבִּי בַּתִּיק וְיָצָא בִּסְעָרָה עִם הַפִּיגָ'מָה אֶל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת כּוֹעֵס וְיָחֵף כַּעֲבֹר כַּמָּה דַּקּוֹת חָזַר לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב. תַּם הַמֶּרֶד

מאת נדבי נוקד שְׁאֵרִית עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלִּי אֵינָהּ מֻקְדֶּשֶׁת לְשַׂקִּיּוֹת מִצְרָכִים הִיא שַׁיֶּכֶת לְבִתִּי שֶׁמְּטַפֶּסֶת עַל בִּרְכַּי וּמִשָּׁם מַמְשִׁיכָה לְמָתְנַי וְלִכְתֵפַי וְדוֹרֶשֶׁת אַבָּא, קוּם וַאֲנִי נְקֻדַּת כְּאֵב בְּרֶצֶף אֵינְסוֹפִי אֶחָד מֵאוֹתָם עֲנָקִים מַעֲלֵי אָבָק שֶׁמִּתְרוֹמְמִים בְּחִיּוּךְ עָיֵף מִשֻּׁלְחַן הָעֲבוֹדָה וְצוֹעֲדִים … להמשיך לקרוא ←

מאת נדבי נוקד סָבָתִי חָזְרָה מִפָּרִיז וּבְחֵיקָהּ צִפּוֹר צַעֲצוּעַ שֶׁמְּנוֹפֶפֶת בִּכְנָפֶיהָ וַאֲנִי נוֹפַפְתִּי בְּדִמְיוֹנִי לְמַרְגְּלוֹת הַפְּלָדָה הַמַּשְׁחִירָה עַל גְּדַת הַנָּהָר קָנִיתִי גַּם לִבְנִי מַשַּׁק כְּנָפַיִם בְּקֻפְסָה מָתַחְתִּי עֲבוּרוֹ אֶת מְנוֹעַ הַגּוּמִי אֲבָל בִּמְקוֹם אֶל נוֹפֵי פָּרִיז נִשֵּׂאתִי בָּאֲוִיר לִזְמַן אַחֵר … להמשיך לקרוא ←

מילים ולחן מאת נדבי נוקד רעש חמוד שמגיע באמצע הלילה צליל מבקש בשעות רדומות וסתורות בד שנמתח על כתפי כשמיכה מלטפת באור הדקות הרכות של רעב ודמעות גור שקורא לאמו עוטף את הלילה שוב מתגמד היומיום, אתה מתבונן אושר גדול … להמשיך לקרוא ←

מאת נדבי נוקד הֶעָתִיד יָשַׁן עָלַי הַיּוֹם נִרְדַּם בִּזְרוֹעוֹתַי בְּלִי שֶׁהִתְכַּוֵּן לְעִתִּים הָיָה קָטָן וּמְכֻוַּץ לְעִתִּים הִתְמַתֵּחַ בַּחֲלוֹמוֹ מַבָּטוֹ דָּאָה לַמֶּרְחַקִּים מֵעֵינָיו הָעֲצוּמוֹת לִבּוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל הִשְׁתַּוָּה לִנְשִׁימוֹתָיו וְרָגַע לְפֶתַע הִתְעוֹרֵר וְזָחַל הָלְאָה, הֶעָתִיד. לֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אוֹתוֹ בַּשֵּׁנִית

מאת נדבי נוקד אני בא מעולמות רחוקים הוא אומר בחיוכו בזמן ערוּת או שינה חזיתי בפלאים שמילים אינן מקטינות או מלטשות בכובדן המחייב קַטְנוּתִי מקפלת עייפות מסעות ואבק דרכים של הלך זוחל אבל מה אתה מבין אתה גדול מדי

מאת נדבי נוקד  אני פזמונאי ההוֹרוּת מרים מהרצפה חרוזים שבני לועס בסתרי סתרים ומשבץ בסופי בתים מפלס את דרכי בין ארוחות כביסות וימי הורים עוקר הרים של חול הנעליים קוטל כינים ומאתר גרביים עשית שיעורים? נבדוק את זה מחר נשאר … להמשיך לקרוא ←