מילים ולחן: נדבי נוקד 

אני שוכח להפסיק לחייך
ושוכח לפקוח עיניים
זוכר
לא את שמי
לא את שמך
ולא איך לקשור את שרוכי הנעליים

כמו כל הדברים
שאינם
את נמצאת
בעצמה המוחלטת
קושרת הכל בחוטים
את רגעי הטירוף
והשקט

בשלף שדות מצהיבים
קווי השמיים שלובים בך
כשגביעך השקוף לי נושק
הכפור מהכרם בורח

מאין לאין הינך
ועכשיו את כמעט והולכת
לרגע נזכרתי בשמך
האישה
בעיני המחייכת