מאת רובין, נוסח עברי: נדבי נוקד

אוֹמְרִים שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָךְ מִישֶׁהוּ
אָז מָה יֵשׁ בּוֹ שֶׁאֵין בִּי? מַשֶּׁהוּ?
שָׁחֹר בַּשָּׁמַיִם מֵעָלַי
אֵיפֹה שֶׁתִּהְיִי, הוּא יִצָּמֵד אֵלַיִךְ

כֵּן, זֶה מַמָּשׁ דֶּבִּילִי
חַיָּב לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינַי

אֲנִי בַּפִּנָּה ואַתְּ מִתְנַשֶּׁקֶת
אֲנִי מַמָּשׁ כָּאן, אַתְּ מְפַסְפֶסֶת
אִתּוֹ אַתְּ הוֹלֶכֶת
אַחֲרֵי שֶׁנָּתַתִּי אֶת הַכֹּל
אֲנִי נִשְׁאָר לְבַד לִרְקֹד

רוֹצֶה לִרְקֹד עַד מָחָר
זֶה מְפַגֵּר וּמְיֻתָּר
דּוֹרֵךְ עַל זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת
אֲנִי מִסְתּוֹבֵב בְּסֶרֶט
כָּל כָּךְ קְרוֹבָה
וּרְחוֹקָה
אוֹרוֹת עוֹלִים
פִּתְאוֹם דְּמָמָה
אֲנִי עוֹד שָׁם, אַתְּ לֹא רוֹאָה
בָּאתִי לְהַרְגִּישׁ פְּרֵדָה

אֲנִי בַּפִּנָּה ואַתְּ מִתְנַשֶּׁקֶת
אֲנִי מַמָּשׁ כָּאן, אַתְּ מְפַסְפֶסֶת
אִתּוֹ אַתְּ הוֹלֶכֶת
אַחֲרֵי שֶׁנָּתַתִּי אֶת הַכֹּל
אֲנִי נִשְׁאָר לְבַד לִרְקֹד