מאת נדבי נוקד

הֶעָתִיד יָשַׁן עָלַי הַיּוֹם
נִרְדַּם בִּזְרוֹעוֹתַי בְּלִי שֶׁהִתְכַּוֵּן
לְעִתִּים הָיָה קָטָן וּמְכֻוַּץ
לְעִתִּים הִתְמַתֵּחַ בַּחֲלוֹמוֹ
מַבָּטוֹ דָּאָה לַמֶּרְחַקִּים מֵעֵינָיו הָעֲצוּמוֹת
לִבּוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל
הִשְׁתַּוָּה לִנְשִׁימוֹתָיו וְרָגַע
לְפֶתַע הִתְעוֹרֵר
וְזָחַל הָלְאָה, הֶעָתִיד.
לֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס אוֹתוֹ בַּשֵּׁנִית