מאת נדבי נוקד

אֵינֶנִּי מוֹצֵא שׁוּעָלִים כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָם
נִדְמֶה לִי שֶׁהֵם מוֹצְאִים אוֹתִי וְאָז
נֶעֱלָמִים
בִּמְשִׁיחוֹת מִכְחוֹל זָנָב
בַּאֲוִיר
וּבִדְקִירַת אָזְנַיִם
שֶׁחוֹקְרוֹת אוֹתִי בְּסַקְרָנוּת אַחֲרוֹנָה מִבֵּין הַשִּׂיחִים
לִפְנֵי שׁוּבָם אֶל הַלַּיְלָה