מאת נדבי נוקד

חֲבֵרָה סִפְּרָה לִי עַל מַזָּל מִשָּׁמַיִם
אֵיךְ לֹא עָלִיתִי עַל הַטִּיסָה הַהִיא
שֶׁהִתְרַסְּקָה
וּמֵאֲחוֹרֵי מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּלוּחִים
נִזְכַּרְתִּי בָּהּ
שֶׁשְּׂעָרָהּ הָיָה שֶׁמֶשׁ
וְשֶׁמֶשׁ – חִיּוּכָהּ
וְהִיא דַּוְקָא כֵּן עָלְתָה

*

לענבל