מילים: רוברט מלין, לחן: גאי ווד, נוסח עברי: נדבי נוקד
הַלֵּב חוֹשֵׁב עָלַיִךְ וּמַתְחִיל לָשִׁיר
כְּמוֹ כַּנְפֵי אָבִיב בְּמַשָּׁב בָּהִיר
וְאַתְּ מוֹפִיעָה בִּמְלוֹא תִּפְאֶרֶת
אֲהוּבָתִי לָעַד
צְלָלִים כָּאן מְפַזְּרִים אֶת פִּלְאֵי סְתָרַיִךְ
כְּשֶׁהַלַּיְלָה נָם אַתְּ בִּזְרוֹעוֹתַי
וְשִׂפְתוֹתַיִךְ רַכּוּת בּוֹעֶרֶת
אֲהוּבָתִי לָעַד
מַגַּע כַּף יָדֵךְ הוּא גַּן עֵדֶן
שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה לִי נִפְתָּח
וְסֹמֶק לֶחְיֵךְ כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּפֵּךְ
אוֹמֵר לִי שֶׁרַק אֲנִי שֶׁלָּךְ
אֶת לַהַט לְבָבִי מְצִיפָה תְּשׁוּקָה
בְּכָל נְשִׁיקָה נִשְׁמָתִי – דְּלֵקָה
לָךְ אֶתְמַסֵּר, לֹא לְאַחֶרֶת
אֲהוּבָתִי לָעַד