נדבי נוקד – שירים ותרגומים

אִם בְּמִקְרֶה נִפְגַּשְׁנוּ
אוּלַי שָׁכַחְתִּי שְׁמֵךְ
אֲבָל זֶה כְּלָל לֹא חָשׁוּב לִי
כִּי מִכָּאן כְּבָר לֹא אֵלֵךְ

זוֹ אַהֲבָה שֶׁל לֵב בְּלִי פַּחַד
זוֹ אָהֲבָה לָעַד
זוֹ אַהֲבָה שֶׁל שְׁנֵינוּ יַחַד
וְגַם כְּשֶׁבְּנִפְרָד

כְּשֶׁסּוֹפְסוֹף תִּתְגַּלִּי לִי
הַלֵּב שׁוּב יִזְדַּכֵּךְ
וּצְלִיל אַהֲבָה יַרְקִיעַ
הִיא כְּזֹהַר הָרָקִיעַ
כִּי כָּל מָה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה מוֹשֵׁךְ אוֹתִי
לָךְ אֲחַכֶּה

כְּשֶׁסּוֹפְסוֹף תִּתְגַּלִּי לִי
שִׁירֵךְ שׁוּב יִזְדַּכֵּךְ
וּצְלִילֵךְ אוֹתִי יַרְקִיעַ
אַתְּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ
כִּי כָּל מָה שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה מוֹשֵׁךְ אוֹתִי
לָךְ אֲחַכֶּה

זֶה טְוִיסְט אֶנְד שָׁאוּט
וּנְעוּרִים
צְלִיל גֶּשֶׁם שֶׁל גְּבָרִים
מִזְמוֹר הַלְלוּיָהּ

אַף לֹא אֲבַק
מַבַּט
מֵעֵבֶר לִכְאֵב –
אֲוִיר כִּזְמַן אֲבוּד
תַּלְכִּיד שֶׁל מַלְכּוֹדוֹת
תְּהוֹם שִׁירִית
בַּרְזֶל נִתַּךְ
עַל מֵיתָרִים
וְאוֹת

שָׁנִים בְּצֵל
פְּגִישָׁה מִקְרִית
וִדּוּי
אָהַבְתִּי עַד עָפָר
יוֹדַעַת?
חִיּוּךְ שׁוֹאֵל
אָז לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ שׁוּם דָּבָר

עוֹזֵב
קוֹמָה שְׁנִיָּה
בֵּית בֹּץ וְעֵץ
וְחֶדֶר וּמִטָּה

יֵשׁ עוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת
חָמֵשׁ דַּקּוֹת
מַנְטְרָה מְלוּחָה

וְאֵין שֵׁנִי לָרֶגַע
וְהַנְּשִׁימָה שְׁטוּחָה
הַתִּיק אָרוּז
כִּמְעַט נִגְמַר
פִּתְאוֹם נוֹתְרָה דַּקָּה

צִיּוּר מִקִּיר הַחֶדֶר
עַל גַּבּוֹ מִכְּתָב
מִתְקַפֵּל אֶל כִּיס קִדְמִי
בְּתֹם נְשִׁיקָתָהּ

שַׁרְווּל אָחוּז
וּמַדְרֵגוֹת
שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל

סוֹגֵר מֵאֲחוֹרַי
אֶת שַׁעַר הַבַּרְזֶל

קַטְנוּתִי מקפלת
עייפות מסעות
ואבק דרכים של הלך זוחל
אבל מה אתה מבין
אתה גדול מדי

וכשאני דוחה בעקשנות ילדותית את הרגע
בריחוף המעקצץ של התשישות
מעל הקרקעית
אני מגלה מחדש פיסות מחיי
תמונה אחר תמונה
לעיתים
בהפתעה גמורה