נדבי נוקד – שירים ותרגומים

מילים ולחן: טום ווייטס, נוסח עברי: נדבי נוקד

עוזב את הבית
ואת כל חבריי
הגוף משתרך אחרי לב מפרשיי
שם ענן שט ממעל
בוהק אופק חלק
דמעותיי – ים מי מלח
מול ירח ענק

כמלח חסר כל שאוהב אצילה
כמו רבים לפני שזומנו למצולה
אקנן על ראש תורן
ואשיר את שירי
רוחי, אל תפלי
כשאפליג לדרכי

ערפל פג
וחול חג
שובלי מתרחק
מקפטן אחאב
בתמרון מתחמק

שַקעו אותי, עִזבו אותי
משייט לי לבד
דילוג על מי תכלת
שטבועים בי לעד

אז ספרו לה, בשקט
אין סיבה לדמעות
הירח כתב
את גורל הפרידות
ואיש לא מכיר בי
כי החוף – לא ביתי
רוחי, אל תפלי
כשאפליג לדרכי

מאת נדבי נוקד

עַרְפִּיחַ
דָּגִים וצְלוֹפָחִים
בִּיּוּב נִגַּר
תָּמִיד יַזְכִּירוּ לִי
סִמְטָה מאחורי הַמִּקְדָּשׁ, מָלוֹן נִדָּח
מוּשְׁק
קְטֹרֶת
סֵפֶר חָדָשׁ
תָּמִיד יַזְכִּירוּ לִי אותך

מאת נדבי נוקד 

אני פזמונאי ההוֹרוּת
מרים מהרצפה חרוזים
שבני לועס בסתרי סתרים
ומשבץ בסופי בתים

מפלס את דרכי
בין ארוחות
כביסות
וימי הורים

עוקר הרים
של חול הנעליים
קוטל כינים
ומאתר גרביים

עשית שיעורים?
נבדוק את זה מחר
נשאר חצי כריך?
חבל שלא נגמר

אני השף
אני הסו
אני הופך החמיטות
אני חותך ומקלף
אני אוסף שאריות

אני רכז אינדוקטרינציה
וצנזור מדובב
אני מוקד שירות אמבטיה
וסניטר חובב

אני הפוף והכרית
וקרש הקפיצות
הטרמפולינה, הכתף
וזה עם העצות

ארכאולוג, זה עם השופל
אולי עדיף – דחפור
אני מעיר כשבא הבוקר
מרדים בתום האור

רק עוד סיפור ונומי נומי
עכשיו משחק קצר?
אולי חיבוק וצומי
ונשיקה על כר

כבר מאוחר
אני עייף
מכל הדיבורים עלי
אם הבנים (וגם הבת)
רוצה עוד תה, אולי

למעשה זה שיר עליה
תבינו בוודאי
שהיא הסופר והוומן
ולי – לכתוב יש פנאי

יש מטלות בשפע
וילדים בלי סוף
ירד סופסוף הערב
ניצל גם עור התוף

התה שלך בדרך
את בטח עייפה
עוד יום הורות בפרך
חמסין של אהבה

מאת נדבי נוקד

דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם מַעֲצִיבָה אוֹתִי
לֹא אֶהְיֶה שָׁם
לְנַגֵּב אֶת זָוִית פִּיו שֶׁל בְּנִי הַקָּטָן
אַחֲרֵי שֶׁיִּנְגֹּס בַּפְּרוּסָה
בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ הַשְּׁמוֹנִים וְתִשְׁעָה
לֹא אֶהְיֶה שָׁם
לְנַחֲמוֹ
אִם שְׁעוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים יִכְפֶּה עָלָיו בְּדִידוּת
לֹא אוּכַל לְהַחְלִיף עֲבוּרוֹ
אֶת כַּדּוּרֵי הַטֵּנִיס הַבְּלוּיִים.
דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם מַעֲצִיבָה אוֹתִי
כִּי אֵין לִי דֵּי אֹמֶץ
לַחְשֹׁב עַל זָוִית הַפֶּה שֶׁלִּי
וְכָל מַחְשָׁבָה
עַל דֶּרֶךְ שֶׁאֵינָהּ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
מְבַעֶתֶת אוֹתִי

*

השיר פורסם במוסף 24 של ידיעות אחרונות ב-13.5.15

מאת נדבי נוקד

בְּהִתְעַלּוּת שֶׁשְּׁמוּרָה
רַק לִבְחִירַת הָאַפִּיפְיוֹר,
הַתּוֹשָׁבִים הַטּוֹבִים וִירֵאֵי הַשָּׁמַיִם
בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ
יָדְעוּ שֶׁהַתַּהֲלִיךְ בְּעִצּוּמוֹ
כָּל עוֹד יוֹצֵא עָשָׁן שָׁחֹר

מאת נדבי נוקד

עיזבון
כך סיפרו לי
הוא דבר מה מופשט
ישות שקשורה לתזרימי מזומנים
לצווים, לדיונים, למרשמים
לצוואות, למריבות ולמכתמים.
אבל זה שאני פגשתי היה אחר לחלוטין.
עבורי הוא המונומנט שמאחורי הספה בסלון,
תל גבוה ורב-שכבתי
שממוקם בין תריסי ההזזה שנשחקו מהר מדי
לבין ארון העץ הכבד,
ובדומה למולידו הוא עשוי להיות
מפותל ומצהיב
מאביק ונושם
מתגעגע ונחבא.
בסיסו של התל – תמונות
בשחור-לבן או ברסיסי זיכרונות מאדימים,
ירכיו עשויות בקליט, שפופרות ריק ומחטי יהלום
כתפיו – קולבים ושקיות אוצר
ידיו נשפכות לצדדים
ולעתים נדמה שהן נאחזות בקרנות הסלון,
מתקשות לוותר על הזוכרים.
והלב
גם אחרי הפינוי
הוא נותר ממש באותו מקום
שם, מאחורי הספה
נשאר
אבל חסר

מאת נדבי נוקד, ניקוד: שירי ברוק-שגיא

לְפֶתַע הָיִיתִי יֶלֶד
אַחֵר
לֹא הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי
אוּלַי הַיֶּלֶד שֶׁלִּי
וְשׁוֹטַטְתִּי בְּיַעַר הַמַּלְבְּנִים
עִם זְכוּכִיּוֹת הַמַּגָּע
הַכַּפְתּוֹרִים
שֶׁנִּפְרָמִים מִחוּטִים
וְנִסְחָפִים כְּאִיֵּי תְּשׂוּמַת לֵב
שֶׁשּׁוֹקְעִים
מִתַּחַת לִפְנֵי הַקֶּשֶׁב
טִיַּלְתִּי בֵּין
מְבֻגָּרִים מְחֻבָּרִים
לְצַמָּרוֹת נִטְעָנוֹת
וְעֵינֵי כֹּל נְשׂוּאוֹת אֶל מֵעֵבֶר לִי.
הֵם יְשׁוּבִים בְּנַיָּדוּתָם וּמְנֻתָּקִים
מִמֶּנִּי
וַאֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי לְשַׂחֵק עִם מִישֶׁהוּ
וְלֹא מָצָאתִי אִישׁ

השיר "רציתי לשחק עם מישהו" התפרסם ב-15.3.2015 במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות

מילים ולחן: הביטלס, תרגום לעברית: נדבי נוקד

תָּכְנִיּוֹת וּמְזִמּוֹת
נִנְטְשׁוּ כַּחֲלוֹמוֹת
כִּי אוּלַי בְּעֶצֶם אֲנִי
חִכִּיתִי רַק לָךְ