מאת נדבי נוקד
קָארֶה שָׁחֹר
חוֹרֵךְ גְּדוֹתַי
מוּל טֹהַר חֲצָאִית
קְצָרָה
בּוֹהֶקֶת
זֶה טְוִיסְט אֶנְד שָׁאוּט
וּנְעוּרִים
צְלִיל גֶּשֶׁם שֶׁל גְּבָרִים
מִזְמוֹר הַלְלוּיָהּ
אַף לֹא אֲבַק
מַבַּט
מֵעֵבֶר לִכְאֵב –
אֲוִיר כִּזְמַן אֲבוּד
תַּלְכִּיד שֶׁל מַלְכּוֹדוֹת
תְּהוֹם שִׁירִית
בַּרְזֶל נִתַּךְ
עַל מֵיתָרִים
וְאוֹת
שָׁנִים בְּצֵל
פְּגִישָׁה מִקְרִית
וִדּוּי
אָהַבְתִּי עַד עָפָר
יוֹדַעַת?
חִיּוּךְ שׁוֹאֵל
אָז לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ שׁוּם דָּבָר