מאת נדבי נוקד
הַגּוּר שֶׁלִּי מַ
שְׁ
קֶ
ה עֵץ וּמִיַּד
מַבִּיט מַעְלָה לִרְאוֹת
בְּכַמָּה גָּבְהָה
הַצַּמֶּרֶת
*
כְּשֶׁאַתָּה מְגַדֵּל עֵץ בָּאוֹבַּבּ
מֵאָה הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת
הֵן הֲכִי קָשׁוֹת