מאת נדבי נוקד

לוּ הֵקַצְתִּי בִּכְלוּב
בַּבֹּקֶר, בָּעֶרֶב
מִכְרֶה
אֵין לָדַעַת
גַּם בְּלִי הַרְעָלָה
וּבְלִי תַּבְהֵלָה
אוֹ בַּעַת
גַּם אֲנִי הָיִיתִי מְאַבֵּד אֶת הַדַּחַף
לָשִׁיר